משלוחי מנות!!

כילדה בבית הורי משלוחי המנות היו עניין כיפי מאוד, הרי אין ילד שלא שמח ביום שבו מותר לאכול ממתקים בלי הגבלה... אבל עניין הכנת המשלוחים לא תפס מקום נכבד בביתנו. 

אני יצאתי שונה... מאז שהקמתי את ביתי אני נהנית להקדיש מחשבה רבה בתקופה שלפני הפורים לסגנון המשלוח שאני רוצה לתת באותה שנה. החל בסוג המשלוח וכלה באריזה. ובכל שנה משלוח אחר, לא חושבת שהיו שנתיים רצופות בהן הכנתי את אותו המשלוח. בכל ערב פורים אני הולכת כמה וכמה פעמים לחנות כלים חד"פ עד שאני מוצאת את הכלי הנכון והמתאים לאריזה, וכמובן שלא יעלה יותר מידי... לשמחתי משנה לשנה המגוון גדל והמחירים יורדים וזה כיף!

את ההשראה אני מקבלת מהפינטרסט כמובן, ממשלוחים שקיבלתי בשנים שעברו ומרעיונות שרצים בפורומים השונים, וכמובן ממוחי הקודח :-)

זה המשלוח שהכנתי בפורים האחרון (תשע"ח 2018). אחד המושקעים... בכל משלוח ישנם שישה פנקייקים+ 6 סוגי תוספות: גליליות חתוכות, תותים, בננות, סירופ מיפל וסירופ שוקולד וקרם גבינה מתוק בשקית קטנה לזילוף נוח. איך הייתי רוצה לקבל אותו בעצמי... ולצערי לא קיבלתי עליו פידבקים :-\
האריזה היא בעצם ריבוע של נייר קראפט שבו יצרתי סימני קיפול שחילקו אותו ל9 ריבועים קטנים זהים. כאשר חיברתי את הפינות ביחד התקבל מן כלי עם חלל מרכזי שבו הנחתי צלחת קטנה ובה הפנקייקס (ארוזים בשקית כמובן!) וארבעה כיסים קטנים שבהם הנחתי את התוספות. את סימני הקיפול והפינות חיזקתי בוואשי טייפ שגם תרם ליופי. אריזה זולה למדי אך דרשה לא מעט עבודה- החיתוך של הריבועים, יצירת סימני הקיפול והדבקת הוואשי... הגזמה, אין ספק.
את הרעיון שאבתי כמובן מהפינטרסט. הייתי שמחה יותר אם במקום לחתוך בעצמי את הריבועים הייתי מוצאת קארדסטוקים מרובעים גדולים בהדפסים עליזים ובמחיר שפוי... שילוב בעייתי כידוע.

ככה זה היה נראה לפני האריזה עצמה....

עוד דברים שעשיתי בשנים הקודמות:

זה מהשנה שעברה. שכבות של דגני בוקר בתוך קנקן מיץ קטן. הרעיון המקורי היה לעשות את זה בתוך צנצנת אבל משום מה לא מצאתי צינצנת בגודל המתאים בחנויות לפני החג אז הלכתי על הקנקן. חוששתני שרוב מקבלי המשלוח נתקעו איתו אח"כ... לא הכי שימושי. כמובן שאחרי החג מצאתי מליון צנצנות שיכלו להתאים במחיר סבבה... ברור שידו של מרפי היתה פה :-)

בגדול אחלה משלוח, השקעה לא מוגזמת ומאוד אסתטי.

זה מלפני שלוש שנים, גם אז עשינו פנקייקס עם תוספות (הם בתחתית הקערה לכן לא רואים...). אז הגדלנו לעשות וציירנו על הפנקייקס תוך כדי הכנה את סמלי הפורים בבלילה כהה. חבל שלא צולם למזכרת... לפחות אז קיבלתי אחלה פידבקים!

בשנה שלפניכן הכנו קינוחי כוסות שווים אבל מרוב ההשקעה שבהכנה לא הספקנו לצלם את המשלוח הסופי... למיטב זכרוני האריזה לא היתה מוצלחת. מורכב מצלחת חד פעמית מנייר שהשוליים שלה קופלו כדי ליצור כלי קיבול ריבועי. יצא פחות אסתטי ממה שציפיתי... העיקר היה טעיםםם! 

המשלוחים הכי חמודים שהכנתי היו אלה:

מראש לא התכוונתי להשקיע בתוכן- קנינו מארז שוקולדים מפנק ועוד משהו ואת מירב ההשקעה הקדשתי באריזה. במקור השקיות היו עשויות מנייר אריזה חום אך אני מצאתי דווקא מפוספס... כלומר מצאתי רק נייר, ואת השקיות הייתי צריכה להרכיב בעצמי כמו שעוטפים מתנה פחות או יותר... לא נורא יצא יפה יותר. את העיניים עיצבתי בעצמי בפאוור פוינט והדפסתי בצבע גזרתי והדבקתי בכיוונים שונים כדי ליצור עניין. יצא מוצלח ביותר!! הרעיון מהפינטרסט כמובן, אבל אני אפילו לא מקשרת מרוב שהוא נפוץ...

 

זה משלוחים שהילדים הכינו באחת השנים לחברים שלהם. נראה לי ממש כיף לקבל אבל לא בטוחה שילדים יודעים להעריך מספיק... אז לא עשינו את זה שוב. הרעיון רץ בפייסבוק אם אני לא טועה.

בשנים שלפניכן עוד לא התחלנו לצלם בכל דבר שזז (לא היה לי סמארטפון...) אז אין לי תמונות אבל אני זוכרת ששנה אחת הכנו פשטידה בשרית, בשנה אחרת הכנו שקיות עם סוגים שונים של עוגיות... ובשנה הראשונה לנישואינו הכנו את המשלוח הכי זכור לשמצה מבחינתי- לחמניות עם סלטים ביתיים. גם נדוש בטירוף, גם מלא עבודה וגם לא יצא טעים... לא נורא מטעויות לומדים.

String Art

בשלהי השנה שעברה, ישבנו קבוצת נשים וחשבנו מה נוכל לעשות כדי להעשיר את חיי הקהילה שלנו.

הצעתי רעיון שכבר חשבתי עליו בעבר- ערב יצירה חודשי לנשים שאני אנחה.

אני הרי כל הזמן רואה ואוספת רעיונות לדברים שאפשר לעשות 

ואף פעם לא מוצאת את הזמן והמוזה להתארגן ולהוציא אותם לפועל במו ידי

אולי המחויבות לקבוצת נשים שמחכה לי תדרבן אותי לכך... ועל הדרך נרוויח ערב נשים מגבש.

אחד הדברים שזממתי עליו הרבה זמן זה אומנות החוטים והמסמרים- "String Art".
הענף הישן יותר של אומנות החוטים זה לסדר את המסמרים (או סיכות) בעיגול -או בכל צורה אחרת- ואז להעביר את החוטים בינהם לפי חוקיות מסויימת- זה ממש מתמטי אז די נמשכתי לזה גם כן, אפילו בזבזתי שעה בעבודה על תכנות של הדבר הזה. זה יוצא מאוד אסטטי ומגניב, אבל מיושן (אמא שלי סיפרה לי שעשתה דברים כאלה בילדותה).

זה הנסיון שלי בסטרינג ארט פשוט (וגם הזדמנות לצלם אומנותית עם המצלמה המצ'וכללת... ). יש דוגמאות מורכבות בהרבה, יש אפילו אתרים שמוכרים דוגמאות לזה. 

וגם הילדים היו חייבים להצטרף לחגיגת הדפיקות... דפקו מסמרים על שאריות עץ ומתחו בינהם גומיות ויצרו "כלי נגינה".
מיד הוקמה גם להקה שהתפרקה באותו הערב :-)

הענף היותר טרנדי של האומנות הזו הוא בעצם מילוי תמונה בחוטים. תוקעים מסמרים על משטח לפי קווי מתאר מסוימים ואז מותחים בינהם חוטים בצורה אקראית או מתוכננת.
התחלתי להתעניין בעלויות ובחומרים מתאימים- למשל ראיתי שנורא קשה לדפוק מסמרים על לוח MDF אפילו שיש לו "פרצוף" רך, אבל בעץ אורן זה קלי קלות, מלבד ב"עיניים" ששם העץ יותר צפוף. והוא גם מאוד זול...
ניסיתי בהתחלה להשתמש בחוטי כיפה דקים למילוי אבל אז ראיתי שאין להם נוכחות מספקת אז עברתי לחוטים עבים יותר,
ואת המסמרים קיבלתי בחינם בחנות כלי עבודה, מדיניות משונה במקצת.

זו היתה ההתנסות שלי. כהרגלי הלכתי על הכי קשה (הקרניים זה סיפור גם בשלב המסמרים וגם בשלב החוטים)

אבל בזכות זה ידעתי ממה להיזהר...

ואז אחרי שתמו ההכנות וההתנסויות וכל החומרים הדרושים הגיעו בדואר
(לא סומכת על חנויות החוטים בעירי)
ומבחר איורים הודפסו שיהיה ממה לבחור,
וחתיכות העץ שויפו היטב וגם נצבעו בחלקן (התודות לבעלי המפרגן והחרוץ!),
ישבנו חבורת נשים בערב גשום אחד, מאובזרות בפטישים ומסמרים, שייפנו ודפקנו את נשמתינו 😉
גם הכישורים הנשיים שלנו היו בשימוש כאשר בשלב מסוים נעזרנו בפינצטה כדי לתלוש פיסות נייר קטנות שנתקעו בעץ בשלב הדפיקות.
 ובסוף יצאנו ברכוש גדול, שמחות ומגובשות :-)

ואני הייתי צריכה לנוח הרבההה זמן אחרי זה...
עם כל הרצון הטוב התכנונים והארגונים מכניסים אותי ללחץ:-|

אבל כבר מתכננת את הסדנא הבאה, כנראה משהו עם וואשי טיפ...

פוטו טרנספר

הכל התחיל מתמונה חסרת מקור שרצה בפינטרסט לפני מספר שנים,
ותיארה העברת תמונה על עץ באמצעות מריחה של חומר כלשהו על התמונה.

כמה שניסיתי לא מצאתי את המקור לתמונה כדי להבין מה בדיוק הסוד שם,
אז בלית ברירה ניסיתי בעצמי לפי מה שהבנתי-
מרחתי דבק פלסטי על תמונה שפעם הדפסנו בחנות צילום
ועל חתיכת עץ הצמדתי אותם ונתתי להתיבש במשך 24 שעות.
למרבה האכזבה כשניסיתי לקלף את הניר של התמונה באמצעות סמרטוט לח ושפשוף זה פשוט לא עבד
אז הנחתי שזה עוד שקר פינטרסט שתפס ושכחתי מזה.
מספר שנים אח"כ מצאתי סדרה של סרטוני יוטיוב שמסבירים איך זה עובד באמת, הנה זה שמתאים לתמונה הנ"ל
(אפשר להגיע ממנו לעוד עשרות סרטונים נוספים)
אבל תמיד היה איזה פרט לא ברור-
איך מדפיסים את התמונות?
באיזה חומר משתמשים? ואיפה אם בכלל ניתן להשיג אותו?
ומאיפה אני מביאה חתיכות עץ מושלמות כאלה, למען השם?
ככה שתמיד נותרתי עם הרושם שזה פרויקט בלתי ישים למקצוענים בלבד.
לפני מספר חודשים נתקלתי בפרסום של אמנית חמודה מעירי (דבר נדיר למדי...)שמעבירה סדנאות פוטו-טרנספר.
איזה אושר! סוף סוף להבין איך הפלא הזה עובד! ועוד לספוג על הדרך אבק כוכבים של אמנית...
בלי להתלבט יותר מידי נרשמתי, ולמרות שהיו לא מעט מניעות בדרך בסוף זה קרה.
ערב הסדנא היה חביב למדי אבל נותרתי עם תחושה מעט חמצמצה-
הרי זה כ"כ פשוט! למה הייתי צריכה לשלם כסף על דבר שיכולתי ללמוד לבד?
סתם חוסר ביטחון מטופש....
מצד שני, המנחה עצמה אמרה שגם היא למדה את הטכניקה מיוטיוב ונזקקה להרבה ניסוי ותעיה עד שהגיעה למתכון המדויק
אז לפחות חסכתי את זה מעצמי, ואני הרי יודעת שאין לי הרבה סבלנות לתהליכי ניסוי ותעיה....
וכמובן יצאתי עם 3 תמונות יפהפיות לתליה על הקיר בבית. מה רע.

לקח כמה חודשים עד שיישמתי שוב את שלמדתי-
כרגיל מה שמוציא ממני את הכי טוב זה העברת סדנאות וולונטרית בתחומי יצירה,
והפעם היה מדובר בערב גיסות שיזמה חמותי ואני התנדבתי להעביר סדנא אומנותית.
סוף סוף היתה לי מטרה מוגדרת שלשמה הלכתי וקניתי את החומר המיועד- ג'ל מדיום של חברת POTCH
בחנות יצירה קטנה ומקסימה בעיר ארטיקה
שם קיבלתי עוד כמה עצות בנוגע לשיטה.
בעלי החמוד הלך למחסן עצים וקנה כמה חתיכות עץ ואחר כך גם שייף אותן טוב טוב
הגיסות שלחו תמונות וגם פה בעלי שיתף פעולה וערך אותן בתוכנת עיצוב תמונות
(כי חשוב מאוד שהתמונות יהיו עם רקע יפה, ולא עם רקע של הבלאגן בבית למשל, זה ממש קריטי ליופי של התמונה
וחבל שהרבה לא מבינים את זה)
אני הדפסתי במדפסת לייזר (זה קריטי! לא הדפסת תמונות רגילה ולא הזרקת דיו!),
והעברנו ערב בכיף.

 כך זה נראה לפני הכל- ערימת הציוד, כולל 5 מברשות סופר איכותיות ושוות!

 מתחילים לעבוד- מורחים את המדיום על התמונה ועל העץ

אחרי הייבוש מקלפים את הנייר באמצעות הרטבה

התמונות המוכנות!

התמונות לא יצאו מושלמות, כנראה כי החומר לא התייבש דיו למרות חום מייבשי השיער שהרעפנו עליו
ופה ושם נבעו קרעים בתמונות. (אם כי יש בחוסר המושלמות גם יופי)
ולפעמים הטקסטורה של העץ קצת הרסה את התמונה- צריך להתאים בין התמונה לעץ.
אבל היה נחמד מאוד ואולי אחת או שתיים מהן ימשיכו עם הרעיון הלאה...
כי באמת אפשר ליישם את זה על הרבה דברים לא רק עץ, גם קנבס וקרטון וחלוקי נחל,
ואפשר באמת להדפיס הכל- לא רק תמונות משפחתיות אלא גם כל מיני איורים וציטוטים וגרפיקות שמורידים מהאינטרנט.
אין לזה סוף, למרבה השמחה...
כדרכן של סדנאות הערב נמשך עד יותר מידי מאוחר וכשכבר סיימנו לא היה לנו ראש לתמונה משותפת עם התמונות, וחבל.
אז מה שיש זה רק תמונות של תוך כדי...
בכל מקרה מה שיצא לי בסוף זה 2 התמונות האלה
 (כי מיציתי את הקטע של תצלומי המשפחה שלנו)- ציורים שמצאתי בשיטוטי בפינרטסט,
איורים של גברת בשם Sara Kay שמלבד איורים בסגנון הזה לא הצלחתי למצוא עליה מידע באינטרנט. תעלומה.

אחרי שסיימתי את קילוף הנייר מהתמונה הוספתי מסגרת בצבעי אקריליק. לא יצא מושלם אז אני מתלבטת אם בפעם הבאה כדאי להכניס את המסגרת בהדפסה או שיש בחוסר המושלמות יופי.
למרבה הצער התמונות האלה עדיין לא נתלו :| עדיין מחפשת את הקיר המושלם בשבילן...

ואם מדברים על הורדת תמונות מהאינטרנט לצרכי פוטוטרנספר- צריך לשים לב שלא כל תמונה ניתן להוריד מהאינטרנט ולהדפיס, התמונות צריכות להיות ברזולוציה טובה יחסית.
כבר יצרתי לוח שלם בפינטרסט של תמונות מעניינות- כל מיני איורים של חפצים וכדו'. מצאתי בלוג (http://thegraphicsfairy.com/) שלם של סריקות של איורים מספרים ישנים במיוחד לצורכי פוטוטרנספר... וכמובן אחרי שמוצאים את מילת המפתח הנכונה (במקרה הזה engraving art) אפשר למצוא עוד מליון אופציות בגוגל ובפינטרסט. רק צריך להיזהר שלא כל הבית יהיה פוטוטרנספר :-)

עוגת פו הדוב

סוף סוף הצלחנו להוציא לפועל את היומולדת של השלישי בגן (אצלנו בגן עושים רק זוגות והתקשנו מאוד למצוא פרטנר... אל תשאלו. בסוף עשינו עם ילדה שהיא לא הכי חברה אבל כן קרובה בגיל).
סיכמתי עם האמא השניה שאני אהיה אחראית על העוגה והיא על ההפתעה בסוף (השנה למזלנו משרד החינוך הורה לצמצם את כמויות הממתקים המחולקים בגן אז השתחררנו מעול החטיפים). היא בעצם לא עשתה הפתעה בסוף אלא יזמה פעילות יצירה מקסימה -ומאורגנת להפליא!-של איש שלג ממרשמלו (רגע לא אמרנו שהורידו את הממתקים? 😝)  לפי ההדרכה הזו.
כמו שכבר כתבתי אני כבר לא בקטע של עוגות מזולפות כל כך, בגלל הטעם, אבל מה בעצם האלטרנטיבה?סתם שוקולד עם סוכריות? פחות מתחברת...
הקש ששבר הוא העובדה שאצלנו בגן חייבים להביא עוגת הבית (מטעמי כשרות), כך שבגזרת הטעם כבר אין לנו מה להפסיד אז יאללה נעשה זילוף. הדמות שנבחרה היא פו הדב שמתאימה גם לבנים וגם לבנות- הורדתי איור של פו הדוב ישירות מגוגל תמונות והדפסתי. קצת ניסוי וטעיה בקשר לגודל המתאים לעוגה ולדרך...
הסוד היה למרוח את עשיית העוגה על כל האחה"צ ולא לדחות לשעות השקטות של הלילה, כי לא ידעתי כמה זמן זה יקח אז עשיתי בכל הזמן שהיה לי... מזל שהקטן שלי כבר מעסיק את עצמו יפה ולא דורש את תשומת ליבי בכל רגע, זה בהחלט מאפשר לי זמן פנוי.
דאגתי שהצימקאו שאיתו זילפתי את הדמות יהיה תמיד נוזלי- תמיד היה ספל עם מים רותחים זמין- לכן השלב הזה עבר בקלות.
בזמן שאני ציירתי את פו בשוקולד, בת ה-7 שלי ציירה אותו בצבעי חלונות- שזה מעין דבק צבעוני שמזלפים על ניילונית או שקף, ואחרי שמתייבש אפשר לקלף ולהצמיד לחלון. יצא מתוק וגם נשאר להרבה יותר זמן! בכלל אחלה דבר ליצור איתו, רק צריך למצוא את המתכון איך להכין בבית מדבק פלסטי ומגוון צבעים כי זה קצת יקר...

הבעיה שלי בזילוף היא תמיד בשלב הדפנות. זה השלב שבו כבר עייפים מהציור ומהחלפת הצבעים והצנטרים ורק רוצים לגמור, ומצד שני הדפנות זה חלק בלתי נפרד מהעוגה אז לא כדאי לזרוק עליהן... כמו תמיד הבחירה היא ב"דרך האמצע".
הפעם בחרתי להמשיך את הרקע של החלק העליון על הצדדים. דווקא דרך האמצע הזו נוטה יותר לצד הזרקני, במיוחד כאשר הקצפת בשקית אוזלת באמצע העבודה ועושים כל מיני טריקים כדי לא להצטרך להכין עוד ולנסות לשחזר את הגוון של הקצפת...

את התמונות הפעם צילמתי במצלמה החדשה שקיבלתי ליום ההולדת האחרון- מצלמת פוג'י חצי מקצועית, לכן אפשר לראות משחק עם הפוקוס של התמונה, שזה תכלס הדבר הכי נחמד בשבילי במצלמה הזו.
לחגיגת היומולדת עצמה לא לקחתי את המצלמה אלא הסתפקתי בסלולרי שלי, כי בשורה התחתונה אני שם כדי להיות עם הילד, לא כדי לצלם, רק חבל שסוללת הטלפון נגמרה לי באמצע המסיבה אז את התמונות של החלק השני (רציתי להראות פה כמה תמונות של היצירה שעשו הילדים) לקחתי מאביה של הפרטנרית שהוא, בלשון עדינה, לא צלם דגול...

שבוע אחרי יום ההולדת החל לרוץ ברשת פוסט שכתבה אמא נגד השקעות מטורפות באירועים בגנים (היא דיברה על אבאמא של שבת דווקא) שזה גורם לקנאה בגנים וכו'. זה הביא אותי להרבה מחשבות...
 אולי זה לא בסדר שאני משקיעה כך ביום ההולדת של הבן שלי? אולי זה יגרום לתחרות לא רצויה בגן ושאמהות שפחות נהנות מכל העסק גם יטרחו ככה ויוציאו כספים מיותרים כדי שילדן לא ירגיש מקופח?
ואולי מצד שני צריך לחנך את הילדים שלא חייבים להיות כולם אותו הדבר... כל אחד הוא מיוחד והשאיפה לשוויון בכל דבר רק מביאה אותנו למקום מאוד אפרורי ובינוני... אני עדיין לא סגורה על עצמי בנושא. והגננת מצידה שלחה לכולם העתק של הפוסט בווצאפ, כך שדעתה בעניין ברורה ללא ספק :-/

ועכשיו לתמונות:

וזו תמונה מהחלק השני של יום ההולדת. קיוויתי שיהיה לי איזה צילום מאקרו של איש השלג אבל זה הכי קרוב... אפשר לראות בתמונה את כל השלבים של ההכנה. כל ילד קיבל שקית עם המצרכים הדרושים (מרשמלו, שוקולד צ'יפס, קיסמים, מקלות ביגלה וסוכריה כתומה קטנה)  במרכז השולחן שמנו כוסיות עם קצפת (שנשארה מהעוגה) שבאמצעותה הדביקו את השוקולד למרשמלו. הבנים סיימו ואכלו מיד והבנות ביקשו שנארוז להן הביתה.. כמה אופייני 😁

וזו המונה של פו בצבעי חלון. נכון חמוד?

עוגות יום הולדת

אני אוהבת זילוף, לא משנה מה, היצירה התלת מימדית באמצעות התנועה מהאוויר ממש ממש מגניבה אותי ואם זה גם מתוק וטעים אז עוד יותר טוב 😋.
ככה הגעתי לתחום של קישוט עוגות בזילוף. בהתחלה זה היה מאוד חובבני- קצפת צמחית רכה מזולפת מתוך קצה חתוך של שקית אוכל וצבע מאכל נוזלי עם טעם לוואי נוראי. אח"כ למדתי איך מציירים דמויות עם שוקולד ואיך ממלאים אותם בקצפת צבעונית ואז נחשפתי לעולם הענק של עוגות מזולפות באינטרנט, למדתי מזה קצת ואפילו הלכתי לסדנת זילוף והבנתי עם איזה קצפות כדאי לעבוד וכמה פודינג צריך ומהם הכלים הדרושים (המון!). אז הבנתי שמדובר בעסק לא זול- צבעי מאכל יקרים (נשים את הבריאות בצד, אוקי?), שקיות זילוף גם לא זולות וצנטרים צריך המון, והקצפת עצמה גם כן עולה- ומשתמשים בהרבה ממנה... אז מראש ידעתי שאני לא מתכוונת להכין את העוגות ברמה מקצועית. מה שעשיתי ברמה החובבנית זכה להרבה תשבחות ולי זה הספיק :)
 באיזשהו שלב כבר ירד לי מהנושא לגמרי, כי הקצפת הצימחית עם הפודינג כבר ממש לא היתה טעימה, וראיתי שאפילו הילדים נמנעים מלאכול אותה, אז בשביל מה כל ההשקעה?  אבל בכל אופן אני עדיין נעזרת במה שלמדתי בסדנא לקישוט עוגות מידי פעם בצורה עדינה, לא עם כמויות הקצפת שבה השתמשו באותה סדנה (3-4 מיכלים לעוגה בלי לחשוב פעמיים😲).
כמובן שכל ההתנסויות שלי (חוץ מאחת לא מוצלחת)  היו עם עוגות יום הולדת לילדים 😏 מזל שהם פה 😜.

 זו אחת העוגות היותר וותיקות. מזל שהעלתי תמונה לאינסטגרם ולפייס כי כל התמונות שצילמתי באותה תקופה הלכו לי לאיבוד יחד עם הטלפון שלי שנגנב. את העיניים והשפם ציירתי באמצעות רויאל אייסינג קנוי ומשונה אבל דווקא בזילוף הצלחתי לעשות תלת מימד מגניב...

שנה אחר כך, אחרי שכבר הספקתי להרחיב את השכלתי בתחום הזילוף אבל עם אפס ציוד. יחסית לדרך החתחתים שעברנו עם העוגה (נייר האפייה עם ציור השוקולד נדבק לקצפת ונפרד רק אחרי הקפאה...) התוצאה מספקת מאוד!

זה התוצר של סדנת זילוף שעשיתי. אז הבנתי שלאור כמויות הציוד שהטכניקה דורשת (ליטרים של קצפת, אינסוף צנטרים, שקיות זילוף, צבעי מאכל יקרים משטחי עבודה ועוד) אני לא מתכוונת להיות מקצועית אבל כן להתקרב...

עוגת יום הולדת לאחותי, לא זכתה להצלחה גדולה כי כמויות הקצפת היו מוגזמות :-/ אבל כהתנסות ראשונה בעבודה עם צנטרים היה כיף!

עוגה למסיבת החלק'ה של השלישי. פה נתקלתי בבעיה שאין ברשת מבחר איורים להווי החיים היהודי, לכן גייסתי את אחותי המוכשרת ובעלה שיציירו לי איור מתאים בקווים נקיים הם עמדו במשימה היטב! אמנם בסוף יצא קצת קופיפי אבל בקטנה... העיקר שזכה להרבה תשבחות ;-)

וזו היתה העוגה ליום הולדת בגן. נטו משחק עם צנטרים, הכי כיף...

מה ילד בן שבע כבר יכול לבקש חוץ מעוגת כדורגל? אז אצלנו בבית לא אוהדים קבוצות כדורגל (אולי קצת את הפועל ב"ש שזכו השנה באליפות  ושאת המשחקים שלהם אנחנו שומעים מהחלון) לכן עשיתי משהו ניטרלי.
העתקתי את הציור בשוקולד יחד עם הכיתוב ולכן הוא השתלב מאוד יפה.

מה שלא רואים זה שהעוגה יצאה עם תפיחה לא סימטרית וכן הייתי צריכה לעשות חיסכון והלוואה ולהגביה קצת עם קצפת...

פה אפשר לראות שכבר הייתי מנוסה... מסיבת יום ההולדת ביום האחרון של גן חובה. חבל שרק אז זכיתי להערצת הגננת...

(שנתיים אחר כך השלישי הגיע לאותו גן אבל הגננת הספיקה לשכוח 😉)

זו כבר עוגה מהתקופה האחרונה ממש. השלישי (כבר בן 5! לגיל 4 לא עשינו עוגה מיוחדת...) ביקש מאביו שיכין לו עוגה מושחתת כמו שהכין לי ליום ההולדת. חבל היה להרוס עם קצפת אז הסתפקנו בציור ספיידרמן בשוקולד.

לא יצא מדהים כי השוקולד לא היה לגמרי מומס. אבל למי אכפת כשמדובר בעוגת לוטוס😛

התפירה ואני

כשהייתי בת 15 אימי שלחה אותי ללמוד תפירה במכון יעל בירושלים. בקורס עצמו הרגשתי מלאת ידע אבל אחר כך כשניסיתי ליישם את החומר ולתפור לעצמי בגדים אופנתיים התוצאה היתה מאכזבת... אולי בגלל הדמיון המוגבל שהיה לי באותו זמן, אולי בגלל היצע בדים מצומצם מאוד, אולי בגלל חוסר רלוונטיות של החומר שנלמד בקורס ואולי בגלל מכונת תפירה ישנה מידי וקשה לתפעול... מה שכן, בקורס הזה קיבלתי ביטחון ביכולת להפעיל מכונה, וכשאני רואה סביבי כ"כ הרבה נשים שמעולם לא ניסו זאת אפילו, אני מבינה שגם זה משהו.
במשך הרבה שנים כמעט לא התעסקתי בתפירה. אחרי שהתחתנתי קיבלתי מחמותי את מכונת התפירה הישנה אך מצוינת שלה חזר יצר התפירה והיצירה לדגדג בי... ומאז שנולדה ביתי הוא התגבר עוד יותר, כי לבנות אפשר לתפור אינסוף דברים גם בלי לדעת לבנות גיזרה מדויקת, וסיכויי ההצלחה הם גבוהים יחסית.
אני לא אדם שהאפשרות הראשונה שלו היא התפירה. ממש לא. אבל במקרים שאני מגלה שקשה למצוא בחנויות את מה שאני מחפשת או שזה יקר מידי אני מנסה את התפירה, ושמחה שיש לי את האופציה הזו.
חייבים להודות שתפירה היא לא עניין פשוט- למצוא את הגיזרה הנכונה, ואת הבד המתאים, לגזור ישר ושלא יהיה קטן/גדול מידי בסוף, ולתפור ולפרום ולהתמודד עם גימורים לא מושלמים... (זה נושא כאוב אצלי) לכן בשורה התחתונה אני לא מתעסקת בזה הרבה.
(מה שכן אני קונה הרבה בדים. ממש יותר מידי, וגם זה אחרי שאני מאוד מתאפקת כשאני נכנסת לחנויות בדים בירושלים. בעיר מגורי הנוכחית לפחות אין את הפיתוי :-/)

אז הנה כמה מהדברים שתפרתי במהלך השנים עם הסברים:

 זו חצאית קפלים שתפרתי ממש לאחרונה לביתי. מכיוון שלבית הספר חייבים להגיע בחולצה חלקה, החצאית זה המקום לגוון... בחנויות יש מבחר מאוד קטן ולא זול של דגמי חצאיות ולכן זה ממש מתבקש לתפור אותן. חבל רק שהילדה עצמה לא ממש מעריכה- היא היתה שמחה ללכת לבית הספר עם חצאיות חלקות וישרות, מה שנקרא "חצאיות בסיס" הידועות לשמצה :/.

את הרעיון לחצאית קפלים לקחתי מהפינטרסט אבל אז הסתבר לי שהקטע של הקפלים דורש מעט מתמטיקה וגם לדייק מאוד בקיפולים כי אם רואים מרווח בינהם זה פחות יפה. אבל מכיוון שמתמטיקה זה התחום שלי לא היתה בעיה... 

אז איך המתמטיקה עובדת?

גוזרים מלבן שאורכו בין פעמיים וחצי לשלוש היקף הישבן. מחליטים מראש כמה קפלים רוצים. אצלי היו 10 קפלים.
מחלקים את היקף הישבן במספר הקפלים וכך יודעים מה יהיה אורכו של החלק הגלוי של כל קפל.

אחר כך מחלקים את אורך המלבן במספר הקפלים ומסמנים על הבד נקודות על פי החלוקה הזו, כך שמתקבלים מקטעים כמספר הקפלים. במרכז כל מקטע מסמנים בשתי נקודות את גודל הקפל הקדמי. באמצעות הצמדת נקודות החלוקה לנקודות שמגדירות את הקפל הקדמי מתקבל הקפל. מהדקים בסיכות, תופרים ומוסיפים ירכית עם גומי או רוכסן.

את סרפן הג'ינס הזה תפרתי בהשראתה של רבקה קליין (שהיא גם חברת ילדות מוכשרת מאוד) בעלת העסק ללימוד תפירה "תפירה חופשית".

זה היה ממש אחד הפוסטים הראשונים שלה, היא פרסמה כזה סרפן עם מעט הסברים איך לעשות את זה ואני התלהבתי.

זה אמנם לא היה מאוד מסובך (אם כי מאוד מושקע... לא רואים פה את החלק האחורי המהמם) אבל אפשר לראות פה את תמצית הבעיה שלי עם התפירה- איך הייתי יכולה לדעת שבסוף החלק העליון יראה קצת לא פורפורציונלי על הגוף? 

וזה קורה לי לא מעט...

בכל מקרה אפשר לשים לב גם לאפליקציה המהממת שהוספתי לזה- תוצרת עצמית באמצעות פליזולין דו"צ ותפירה במחט לתפירה חופשית. אני מתכננת להעלות על זה פוסט נפרד כי זה כזה דבר מגניב.

כאן רואים שק שינה מכנסיים שתפרתי בחופשת הלידה של השלישי שלי. זה היה חורף ואז גרנו באיזור מאוד קר ומאוד כאב לי הלב להוציא אותו כל פעם מהסלקל לעגלה בקור. לשים מעיל חרמונית לא היה רלוונטי- מסורבל מידי, שק שינה יעודי לסלקל אמור להישאר שם כל הזמן ושק שינה רגיל לא מאפשר קשירה בסלקל, ושמיכה פשוט היתה נופלת במהלך ההרמה. אז החלטתי לתפור בעצמי שק שינה עם מכנסיים למטה (לא מצאתי כזה לקניה)- כמו חרמונית רק בלי ידיים ופחות לוחץ, ומאפשר קשירה בתוך הסלקל. הבד הפנימי הוא כירבולית פרוותית והבד החיצוני הוא קורדרוי נעים. בצדדים יש רוכסנים ויש שרוך כיווץ מחוטי כותנה סרוגים. 

הכל היה טוב ויפה ומאוד מושקע רק שהפרופורציות בין הרגליים לחלק העליון לא היו נכונות וכך יצא שבחלק התחתון היה הרבה מקום ריק ובחלק העליון הכתפיים בצבצו החוצה, ולכן לצערי לא נעשה בזה הרבה שימוש :-( 

חצאית מכנס מתוקה שתפרתי לביתי (וסליחה על התמונה הגרועה...). השתמשתי בגזרה שבניתי לפי מה שלמדתי אי אז במכון יעל בגיל 15. הבעיה פה היתה שהמידות שם ממש גדולות ולכן הייתי צריכה לקצר ולהצר מכל מיני כיוונים אחרי שכבר תפרתי וזה היה קצת מבאס. גם הבד לא היה איכותי בכלל והוריד המון צבע על האצבעות שלי במהלך התפירה. צריך ממש להיזהר מבדים כאלה. את הפרחים והפרפרים הוספתי בשיטת הצמדת האפליקציות הנ"ל. 

פרויקט התפירה הראשון שלי אחרי החתונה. כיסוי לספות שנפתחות למיטה שקיבלנו והיו מטונפות. הבד היה כיפי והגיזרה פשוטה אבל משום מה הכיסוי לא החזיק הרבה על הספות- כל הזמן התגלש למרות שהיו נקודות קשירה מאחור ומלפנים.

כמו בכל הפרויקטים שלי בתפירה- גם כאן הבעיה היא שכל אחד מהם אני עושה פעם אחת ואין לי הזדמנות ליישם לקחים...

(אחרי שאני קוראת אני שמה לב שיצא לי פוסט פסימי... אבל זה לא כך באמת. העובדה היא שאני עדיין תופרת מידי פעם ;-) )

תקופת הקרושה שלי

היתה תקופה שממש אהבתי לסרוג. זה התחיל כשגיליתי את חוטי הכותנה העבים לצורך סריגת כיפות ודרכם את שלל הדברים שאפשר ליצור באמצעות סריגה במסרגה אחת (תמיד חשתי שסריגה זה רק בשתי מסרגות, מה שבכלל לא נראה לי אטרקטיבי...) ואת מגוון סוגי החוטים הענק שקיים. 

זה השתלב לי מצוין עם תקופה של שנה וחצי פלוס של חופשת לידה, סיום תואר שני ותקופת אבטלה (מדכאת למדי...) שאז היה לי זמן להשקיע בסריגה וגם זמן לאסוף הרבה הרבה השראה באינטרנט. הייתי חברה פעילה בפורום סריגה בתפוז (מעניין שמרגע שמצאתי עבודה לא נכנסתי לשם אפילו פעם אחת!) והרכבתי לא מעט לוחות בפינטרסט שכולם עוסקים בנושאי סריגה.

השקעתי בזה לא מעט כסף- חוטים זה עסק יקר והיו גם לא מעט תוצרים. זה גם היה נושא שיחה נחמד עם סבתי שתחיה שהיא סורגת ותיקה ובלתי נלאית :)

העניין בתחום הלך ודעך עם הזמן, כאשר הצטברו לי יותר מידי פרויקטים מותחלים הבנתי שכנראה הסריגה היא לא בשבילי. 

מראש לא מצאתי עניין בסריגה של הדברים הסטנדרטיים- כובעים, שמיכות, כריות, נעליים לתינוקות, שאלים וכו'. 

תמיד חיפשתי את הדברים המיוחדים יותר את הדוגמאות המעניינות ומצד שני לא היה לי את הפנאי בשביל הניסוי והטעיה הנדרשים לצורך כך. כך למשל מאוד רציתי לסרוג לעצמי עליונית יפה מחוטי כותנה אבל לא הצלחתי למצוא דוגמא שאהיה בטוחה שתתאים למידותי, ואתם לא רוצים לדעת לאיזה אתרים שונים ומשונים ברוסית וסינית הגעתי... הספקתי להתחיל לפחות חמש דוגמאות שונות לעליוניות ובכולן התייאשתי באמצע כשהבנתי שזה לא יעבוד :-(. ככה נשארתי עם כמות לא מבוטלת של חוטים שמחכים לגאולה-אולי בפנסיה (30 שנה, כן?) אהיה במוד המתאים - מזל שרובם הם חוטי אקרילן שטובים לעוד מלא דברים חוץ מסריגה.

בכל מקרה עד שזה עבר לי הספקתי לסרוג לא מעט פריטים

זו אחת העבודות הראשונות שלי, תיק משקיות ניילון. זה ממש קול, גם זול וגם ירוק. עד עכשיו יש לי שקית ענקית עם שקיות ניילון ש/אספתי לצורך זה.

זו חצאית סופר מגניבה שסרגתי לבת שלי. לא רואים בתמונה אבל החוט היה משהו מיוחד. סגול רך עם ברק. אחת העבודות שאני הכי גאה בהן. אולי בעתיד אוסיף קישור לדוגמא...

הנחשוש הזה יוצר בטכניקת "סריגה על מסמרים", עשיתי אותו רק כדי להתנסות בה... מאד לא אהבתי את שילוב הצבעים (זה החוטים  שהיו לי באותו זמן)  ובסוף הוא נזרק לפח...

מותק של ברט שסרגתי לביתי. אם היה לי כח הייתי מצרפת קישור לבלוג שממנו לקחתי את ההוראות.

כובע מגניב שסרגתי לבעלי. הכובע כולו הוא משחק של עמודים קדמיים ועמודים אחוריים. הדוגמא נלקחה מבלוג רוסי כלשהו, אבל מכיוון שעובי החוט לא התאים לדוגמא   הוא לא ישב לו טוב על הראש והוא מיהר לאבד אותו :-(

כובע ינשוף שהיה מאוד אין לפני 5 שנים. עשיתי אותו לפי תמונה באתר אטסי- התקמצנתי בהתחלה לקנות שם את הדוגמא שלו ב20 ש"ח. הוא יצא לא משהו בכלל ולכן השתכנעתי בסוף לקנות את הדוגמא לפיה עשיתי את שני הכובעים שלמעלה. 

נסיון עקר להוציא משהו ממצעי מיקרופייבר (הניילוניים המחרידים). גזרתי את המצעים לרצועות וסרגתי מהם משושה של "גרייני". באיזשהו שלב התחילו להווצר גבעות בעבודה אז נטשתי אותה לאנחות...

וזה אחד מפרוייקטי הדגל שלי crazy grany squar blanket. לכבודו קניתי סטוק של חטי אקרילן בזמנו והשקעתי המון מחשבה בסידור הריבועים ובשילוב הצבעים. עד עכשיו הוא תלוי בחדר הילדים ואולי לא מקבל את הכבוד הראוי לו... נראה אולי נייחד לו רשומה חדשה וסשן צילומים חדש...