כשהייתי בת 15 אימי שלחה אותי ללמוד תפירה במכון יעל בירושלים. בקורס עצמו הרגשתי מלאת ידע אבל אחר כך כשניסיתי ליישם את החומר ולתפור לעצמי בגדים אופנתיים התוצאה היתה מאכזבת... אולי בגלל הדמיון המוגבל שהיה לי באותו זמן, אולי בגלל היצע בדים מצומצם מאוד, אולי בגלל חוסר רלוונטיות של החומר שנלמד בקורס ואולי בגלל מכונת תפירה ישנה מידי וקשה לתפעול... מה שכן, בקורס הזה קיבלתי ביטחון ביכולת להפעיל מכונה, וכשאני רואה סביבי כ"כ הרבה נשים שמעולם לא ניסו זאת אפילו, אני מבינה שגם זה משהו.
במשך הרבה שנים כמעט לא התעסקתי בתפירה. אחרי שהתחתנתי קיבלתי מחמותי את מכונת התפירה הישנה אך מצוינת שלה חזר יצר התפירה והיצירה לדגדג בי... ומאז שנולדה ביתי הוא התגבר עוד יותר, כי לבנות אפשר לתפור אינסוף דברים גם בלי לדעת לבנות גיזרה מדויקת, וסיכויי ההצלחה הם גבוהים יחסית.
אני לא אדם שהאפשרות הראשונה שלו היא התפירה. ממש לא. אבל במקרים שאני מגלה שקשה למצוא בחנויות את מה שאני מחפשת או שזה יקר מידי אני מנסה את התפירה, ושמחה שיש לי את האופציה הזו.
חייבים להודות שתפירה היא לא עניין פשוט- למצוא את הגיזרה הנכונה, ואת הבד המתאים, לגזור ישר ושלא יהיה קטן/גדול מידי בסוף, ולתפור ולפרום ולהתמודד עם גימורים לא מושלמים... (זה נושא כאוב אצלי) לכן בשורה התחתונה אני לא מתעסקת בזה הרבה.
(מה שכן אני קונה הרבה בדים. ממש יותר מידי, וגם זה אחרי שאני מאוד מתאפקת כשאני נכנסת לחנויות בדים בירושלים. בעיר מגורי הנוכחית לפחות אין את הפיתוי :-/)
אז הנה כמה מהדברים שתפרתי במהלך השנים עם הסברים:
במשך הרבה שנים כמעט לא התעסקתי בתפירה. אחרי שהתחתנתי קיבלתי מחמותי את מכונת התפירה הישנה אך מצוינת שלה חזר יצר התפירה והיצירה לדגדג בי... ומאז שנולדה ביתי הוא התגבר עוד יותר, כי לבנות אפשר לתפור אינסוף דברים גם בלי לדעת לבנות גיזרה מדויקת, וסיכויי ההצלחה הם גבוהים יחסית.
אני לא אדם שהאפשרות הראשונה שלו היא התפירה. ממש לא. אבל במקרים שאני מגלה שקשה למצוא בחנויות את מה שאני מחפשת או שזה יקר מידי אני מנסה את התפירה, ושמחה שיש לי את האופציה הזו.
חייבים להודות שתפירה היא לא עניין פשוט- למצוא את הגיזרה הנכונה, ואת הבד המתאים, לגזור ישר ושלא יהיה קטן/גדול מידי בסוף, ולתפור ולפרום ולהתמודד עם גימורים לא מושלמים... (זה נושא כאוב אצלי) לכן בשורה התחתונה אני לא מתעסקת בזה הרבה.
(מה שכן אני קונה הרבה בדים. ממש יותר מידי, וגם זה אחרי שאני מאוד מתאפקת כשאני נכנסת לחנויות בדים בירושלים. בעיר מגורי הנוכחית לפחות אין את הפיתוי :-/)
אז הנה כמה מהדברים שתפרתי במהלך השנים עם הסברים:
זו חצאית קפלים שתפרתי ממש לאחרונה לביתי. מכיוון שלבית הספר חייבים להגיע בחולצה חלקה, החצאית זה המקום לגוון... בחנויות יש מבחר מאוד קטן ולא זול של דגמי חצאיות ולכן זה ממש מתבקש לתפור אותן. חבל רק שהילדה עצמה לא ממש מעריכה- היא היתה שמחה ללכת לבית הספר עם חצאיות חלקות וישרות, מה שנקרא "חצאיות בסיס" הידועות לשמצה :/.
את הרעיון לחצאית קפלים לקחתי מהפינטרסט אבל אז הסתבר לי שהקטע של הקפלים דורש מעט מתמטיקה וגם לדייק מאוד בקיפולים כי אם רואים מרווח בינהם זה פחות יפה. אבל מכיוון שמתמטיקה זה התחום שלי לא היתה בעיה...
אז איך המתמטיקה עובדת?
גוזרים מלבן שאורכו בין פעמיים וחצי לשלוש היקף הישבן. מחליטים מראש כמה קפלים רוצים. אצלי היו 10 קפלים.
מחלקים את היקף הישבן במספר הקפלים וכך יודעים מה יהיה אורכו של החלק הגלוי של כל קפל.
מחלקים את היקף הישבן במספר הקפלים וכך יודעים מה יהיה אורכו של החלק הגלוי של כל קפל.
אחר כך מחלקים את אורך המלבן במספר הקפלים ומסמנים על הבד נקודות על פי החלוקה הזו, כך שמתקבלים מקטעים כמספר הקפלים. במרכז כל מקטע מסמנים בשתי נקודות את גודל הקפל הקדמי. באמצעות הצמדת נקודות החלוקה לנקודות שמגדירות את הקפל הקדמי מתקבל הקפל. מהדקים בסיכות, תופרים ומוסיפים ירכית עם גומי או רוכסן.
את סרפן הג'ינס הזה תפרתי בהשראתה של רבקה קליין (שהיא גם חברת ילדות מוכשרת מאוד) בעלת העסק ללימוד תפירה "תפירה חופשית".
זה היה ממש אחד הפוסטים הראשונים שלה, היא פרסמה כזה סרפן עם מעט הסברים איך לעשות את זה ואני התלהבתי.
זה אמנם לא היה מאוד מסובך (אם כי מאוד מושקע... לא רואים פה את החלק האחורי המהמם) אבל אפשר לראות פה את תמצית הבעיה שלי עם התפירה- איך הייתי יכולה לדעת שבסוף החלק העליון יראה קצת לא פורפורציונלי על הגוף?
וזה קורה לי לא מעט...
בכל מקרה אפשר לשים לב גם לאפליקציה המהממת שהוספתי לזה- תוצרת עצמית באמצעות פליזולין דו"צ ותפירה במחט לתפירה חופשית. אני מתכננת להעלות על זה פוסט נפרד כי זה כזה דבר מגניב.
כאן רואים שק שינה מכנסיים שתפרתי בחופשת הלידה של השלישי שלי. זה היה חורף ואז גרנו באיזור מאוד קר ומאוד כאב לי הלב להוציא אותו כל פעם מהסלקל לעגלה בקור. לשים מעיל חרמונית לא היה רלוונטי- מסורבל מידי, שק שינה יעודי לסלקל אמור להישאר שם כל הזמן ושק שינה רגיל לא מאפשר קשירה בסלקל, ושמיכה פשוט היתה נופלת במהלך ההרמה. אז החלטתי לתפור בעצמי שק שינה עם מכנסיים למטה (לא מצאתי כזה לקניה)- כמו חרמונית רק בלי ידיים ופחות לוחץ, ומאפשר קשירה בתוך הסלקל. הבד הפנימי הוא כירבולית פרוותית והבד החיצוני הוא קורדרוי נעים. בצדדים יש רוכסנים ויש שרוך כיווץ מחוטי כותנה סרוגים.
הכל היה טוב ויפה ומאוד מושקע רק שהפרופורציות בין הרגליים לחלק העליון לא היו נכונות וכך יצא שבחלק התחתון היה הרבה מקום ריק ובחלק העליון הכתפיים בצבצו החוצה, ולכן לצערי לא נעשה בזה הרבה שימוש :-(
חצאית מכנס מתוקה שתפרתי לביתי (וסליחה על התמונה הגרועה...). השתמשתי בגזרה שבניתי לפי מה שלמדתי אי אז במכון יעל בגיל 15. הבעיה פה היתה שהמידות שם ממש גדולות ולכן הייתי צריכה לקצר ולהצר מכל מיני כיוונים אחרי שכבר תפרתי וזה היה קצת מבאס. גם הבד לא היה איכותי בכלל והוריד המון צבע על האצבעות שלי במהלך התפירה. צריך ממש להיזהר מבדים כאלה. את הפרחים והפרפרים הוספתי בשיטת הצמדת האפליקציות הנ"ל.
פרויקט התפירה הראשון שלי אחרי החתונה. כיסוי לספות שנפתחות למיטה שקיבלנו והיו מטונפות. הבד היה כיפי והגיזרה פשוטה אבל משום מה הכיסוי לא החזיק הרבה על הספות- כל הזמן התגלש למרות שהיו נקודות קשירה מאחור ומלפנים.
כמו בכל הפרויקטים שלי בתפירה- גם כאן הבעיה היא שכל אחד מהם אני עושה פעם אחת ואין לי הזדמנות ליישם לקחים...
(אחרי שאני קוראת אני שמה לב שיצא לי פוסט פסימי... אבל זה לא כך באמת. העובדה היא שאני עדיין תופרת מידי פעם ;-) )
