בשלהי השנה שעברה, ישבנו קבוצת נשים וחשבנו מה נוכל לעשות כדי להעשיר את חיי הקהילה שלנו.
אחד הדברים שזממתי עליו הרבה זמן זה אומנות החוטים והמסמרים- "String Art".
הענף הישן יותר של אומנות החוטים זה לסדר את המסמרים (או סיכות) בעיגול -או בכל צורה אחרת- ואז להעביר את החוטים בינהם לפי חוקיות מסויימת- זה ממש מתמטי אז די נמשכתי לזה גם כן, אפילו בזבזתי שעה בעבודה על תכנות של הדבר הזה. זה יוצא מאוד אסטטי ומגניב, אבל מיושן (אמא שלי סיפרה לי שעשתה דברים כאלה בילדותה).
הענף היותר טרנדי של האומנות הזו הוא בעצם מילוי תמונה בחוטים. תוקעים מסמרים על משטח לפי קווי מתאר מסוימים ואז מותחים בינהם חוטים בצורה אקראית או מתוכננת.
התחלתי להתעניין בעלויות ובחומרים מתאימים- למשל ראיתי שנורא קשה לדפוק מסמרים על לוח MDF אפילו שיש לו "פרצוף" רך, אבל בעץ אורן זה קלי קלות, מלבד ב"עיניים" ששם העץ יותר צפוף. והוא גם מאוד זול...
ניסיתי בהתחלה להשתמש בחוטי כיפה דקים למילוי אבל אז ראיתי שאין להם נוכחות מספקת אז עברתי לחוטים עבים יותר,
ואת המסמרים קיבלתי בחינם בחנות כלי עבודה, מדיניות משונה במקצת.
ואז אחרי שתמו ההכנות וההתנסויות וכל החומרים הדרושים הגיעו בדואר
(לא סומכת על חנויות החוטים בעירי)
ומבחר איורים הודפסו שיהיה ממה לבחור,
וחתיכות העץ שויפו היטב וגם נצבעו בחלקן (התודות לבעלי המפרגן והחרוץ!),
ישבנו חבורת נשים בערב גשום אחד, מאובזרות בפטישים ומסמרים, שייפנו ודפקנו את נשמתינו 😉
גם הכישורים הנשיים שלנו היו בשימוש כאשר בשלב מסוים נעזרנו בפינצטה כדי לתלוש פיסות נייר קטנות שנתקעו בעץ בשלב הדפיקות.
ובסוף יצאנו ברכוש גדול, שמחות ומגובשות :-)
ואני הייתי צריכה לנוח הרבההה זמן אחרי זה...
עם כל הרצון הטוב התכנונים והארגונים מכניסים אותי ללחץ:-|
אבל כבר מתכננת את הסדנא הבאה, כנראה משהו עם וואשי טיפ...
הצעתי רעיון שכבר חשבתי עליו בעבר- ערב יצירה חודשי לנשים שאני אנחה.
אני הרי כל הזמן רואה ואוספת רעיונות לדברים שאפשר לעשות
ואף פעם לא מוצאת את הזמן והמוזה להתארגן ולהוציא אותם לפועל במו ידי
אולי המחויבות לקבוצת נשים שמחכה לי תדרבן אותי לכך... ועל הדרך נרוויח ערב נשים מגבש.
אחד הדברים שזממתי עליו הרבה זמן זה אומנות החוטים והמסמרים- "String Art".
הענף הישן יותר של אומנות החוטים זה לסדר את המסמרים (או סיכות) בעיגול -או בכל צורה אחרת- ואז להעביר את החוטים בינהם לפי חוקיות מסויימת- זה ממש מתמטי אז די נמשכתי לזה גם כן, אפילו בזבזתי שעה בעבודה על תכנות של הדבר הזה. זה יוצא מאוד אסטטי ומגניב, אבל מיושן (אמא שלי סיפרה לי שעשתה דברים כאלה בילדותה).
זה הנסיון שלי בסטרינג ארט פשוט (וגם הזדמנות לצלם אומנותית עם המצלמה המצ'וכללת... ). יש דוגמאות מורכבות בהרבה, יש אפילו אתרים שמוכרים דוגמאות לזה.
וגם הילדים היו חייבים להצטרף לחגיגת הדפיקות... דפקו מסמרים על שאריות עץ ומתחו בינהם גומיות ויצרו "כלי נגינה".
מיד הוקמה גם להקה שהתפרקה באותו הערב :-)
מיד הוקמה גם להקה שהתפרקה באותו הערב :-)
הענף היותר טרנדי של האומנות הזו הוא בעצם מילוי תמונה בחוטים. תוקעים מסמרים על משטח לפי קווי מתאר מסוימים ואז מותחים בינהם חוטים בצורה אקראית או מתוכננת.
התחלתי להתעניין בעלויות ובחומרים מתאימים- למשל ראיתי שנורא קשה לדפוק מסמרים על לוח MDF אפילו שיש לו "פרצוף" רך, אבל בעץ אורן זה קלי קלות, מלבד ב"עיניים" ששם העץ יותר צפוף. והוא גם מאוד זול...
ניסיתי בהתחלה להשתמש בחוטי כיפה דקים למילוי אבל אז ראיתי שאין להם נוכחות מספקת אז עברתי לחוטים עבים יותר,
ואת המסמרים קיבלתי בחינם בחנות כלי עבודה, מדיניות משונה במקצת.
זו היתה ההתנסות שלי. כהרגלי הלכתי על הכי קשה (הקרניים זה סיפור גם בשלב המסמרים וגם בשלב החוטים)
אבל בזכות זה ידעתי ממה להיזהר...
ואז אחרי שתמו ההכנות וההתנסויות וכל החומרים הדרושים הגיעו בדואר
(לא סומכת על חנויות החוטים בעירי)
ומבחר איורים הודפסו שיהיה ממה לבחור,
וחתיכות העץ שויפו היטב וגם נצבעו בחלקן (התודות לבעלי המפרגן והחרוץ!),
ישבנו חבורת נשים בערב גשום אחד, מאובזרות בפטישים ומסמרים, שייפנו ודפקנו את נשמתינו 😉
גם הכישורים הנשיים שלנו היו בשימוש כאשר בשלב מסוים נעזרנו בפינצטה כדי לתלוש פיסות נייר קטנות שנתקעו בעץ בשלב הדפיקות.
ובסוף יצאנו ברכוש גדול, שמחות ומגובשות :-)
ואני הייתי צריכה לנוח הרבההה זמן אחרי זה...
עם כל הרצון הטוב התכנונים והארגונים מכניסים אותי ללחץ:-|
אבל כבר מתכננת את הסדנא הבאה, כנראה משהו עם וואשי טיפ...
